וממכותיך ארפאך (ירמיה ל יז)
"שלום, הגעתי לטלפון של עמית הפיזיותרפיסט?".
"כן, איך אפשר לעזור?"
"מדבר אילן, אתה לא מכיר אותי… פשוט לפני רבע שעה התכופפתי להרים משהו מהרצפה, נתפס לי הגב, ומאז אני לא מסוגל לקום…"
"בסדר, הכי חשוב להירגע, לנשום עמוק, רוב הסיכויים שלא מדובר בנזק רציני. אל תזמין אמבולנס, ואל תיכנס לפאניקה. תנסה בהדרגה לשכב על הבטן וכך ליישר את הגב עד שיוקל לך. ייתכן שזה יקח קצת זמן…"
"ליישר את הגב? לשכב על הבטן? השתגעת? זה מה שהכי כואב לי, ובגלל זה אני לא יכול לקום – אני לא מסוגל להתיישר !"
שיחת טלפון כזו או דומה לזו מתרחשת חדשות לבקרים. במקרים רבים ברפואה דווקא הקושי הגדול ביותר טומן בחובו את הרפואה היעילה והפשוטה ביותר.
כך גם למשל לאחר פריקת כתף. ההנחיה המקובלת בעולם הרפואי היא להימנע לחלוטין מכל תנוחת כתף המוציאה את המפרק משיווי משקל (בעיקר מדובר על תנוחת "תמרור עצור"), אך האמת היא שהנחיה זו עלולה לגרום למפרק להתנוון ובאופן פרדוקסאלי להביא למצב של פריקות חוזרות. הפתרון הנכון הוא דווקא להניע את הכתף בהדרגה לכיוון ה"מפחיד" ובכך להחזיר את היציבות.
ישנן דוגמאות גם מתחומים אחרים ברפואה. רופא בשם ד"ר בוטייקו שחי ברוסיה לפני כמאה שנה, חקר במשך שנים ארוכות את מערכת הנשימה ומחלת האסטמה, המתאפיינת בהתקפים של היצרות דרכי הנשימה המביאים לקושי גדול לנשום כראוי. ד"ר בוטייקו גילה שההיצרות אינה המחלה עצמה, אלא דרך ההתגוננות של מערכת הנשימה מפני אובדן של גז דו-תחמוצת הפחמן. הפתרון לשיטתו אינו בהרחבת דרכי הנשימה ע"י כימיקלים כמו שמקובל עד היום (דבר המקל על הנשימה באותו הרגע אך מחמיר את אובדן הגז החיוני לתפקודה של מערכת הנשימה), אלא בהורדת נפח הנשימה. ככל שחולה האסטמה ינשום פחות, כך יהיו לו פחות התקפי קוצר נשימה עד להיעלמות המחלה!
עקרון זה מוגדר ע"י חז"ל כריפוי "דומה בדומה", כלומר התרופה חבויה בתוככי המחלה עצמה. חז"ל דורשים את הפסוק בירמיה "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך", ממכות שאני מכה אותך – מהם אני מרפא אותך. צא ולמד ממרה שהורה הקב"ה למשה דבר מר והשליך למים המרים ונמתקו המים(ש"ר כ"ג ג). יתרה מכך, חז"ל מלמדים שמשה רבינו הרהר בלבו שאין שום צורך לעולם במים מרים, ואמר לו הקב"ה "יש דבר בעולם שלא נברא לצורך? עשה את המר – מתוק !".(ש"ר מ"ג ג)
מורנו הרב גינזבורג מסביר שזו רפואה בדרגת האות י' משם הוי', כלומר בספירת החכמה. חז"ל מלמדים ש"אין חכם כבעל נסיון" וממילא מובן שדרוש ידע ונסיון כדי להחיל את העקרון הזה באופן מעשי. על ידי "אור ישר", המושפע מהמטפל, ומתעמת עם "אור חוזר" מהמטופל נוצרים כלים המוגדרים כנסיון ההכרחי לריפוי מסוג זה. ריפוי כזה מסוגל ביותר להתעוררות תשובה של הנרפא.
הגמרא בסנהדרין קא מקשה, שאם הקב"ה מבטיח לנו ש"כל המחלה…לא אשים עליך" , מדוע יש צורך ב"אני ה' רפאך"? מוסבר בחסידות שאם ישראל זוכים ומתעלים, הם עושים תשובה דווקא מתוך הרפואה ולא מתוך החולי. כאשר הקב"ה משפיע עליהם רפואה ברחמים, השפע הזה בעצמו מביא אותם להתעוררות של תשובה, ומכאן שהרפואה אינה רק "העדר חולי" אלא דבר בפני עצמו!
