בספרים הפנימיים מוסבר שהכח של חודש תשרי הוא כח של התחזקות. היכולת לנצל את הכשרונות והיכולות שלנו באופן יעיל יותר לעבודת ה'. לעומת זאת, הכח של ניסן הוא כח של התחדשות – החדש הזה ראש חדשים – מקבלים מלמעלה ראש חדש לגמרי, התחלה חדשה. עבודת ההתחזקות תלויה באדם עצמו, שצריך לגייס את כוחותיו על מנת להשתפר (ולכן אנו תוקעים בשופר, מלשון שיפור). עבודת ההתחדשות תלויה בקב"ה בלבד, ועל האדם רק להאמין באפשרות שלו להתחדש. לכן חודש ניסן הוא חודש האמונה וגם המצה נקראת "מאכל האמונה".
גם כאשר אדם מבקש להתרפא עומדות בפניו שתי האפשרויות הללו. האבר החולה יכול להתחזק ולהשתפר בבחינת "תשרי". דרך זו דורשת עבודה מצד האדם שעשויה לכלול טיפולים שונים, נטילת תרופות, שינוי הרגלי חיים וכדומה. אך ישנו גם ריפוי בבחינת "ניסן". כאשר אדם מאמין באמונה שלמה שהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, אז ממילא גם האבר המסוים שהיום הוא חולה, מחר נברא מחדש – ואין שום סיבה שלא יהיה בריא.
רבים יחשבו שזהו ריפוי שהוא בדרך נס, ואכן זו המהות של חודש ניסן – המלומד בנסים. הנס, כפי שמסביר השפת אמת, אינו יציאה מגדרי הטבע, אלא הוא הפנימיות של הטבע. למראית עין, באופן חיצוני, עולם כמנהגו נוהג, אך בפנימיות ישנה מציאות ניסית לגמרי שהיא חלק ממש מהטבע ולא עומדת בסתירה אליו.
כאשר אדם מאמין בחידוש העולם, הנס והטבע מתאחדים והריפוי הניסי מתרחש באופן טבעי לחלוטין.
