רפאל הוא יהודי טוב. מקפיד לאכול כשר, להתפלל במניין, שומר שבת כפי יכולתו. מזה שנים רבות הוא סובל מהגב, כמו (כמעט) כולם, אבל לאחרונה הגיעו מים עד נפש. הכאב מקרין לרגליים, והוא בקושי מצליח לעמוד יותר מכמה דקות. התרופות הרגילות כבר לא משפיעות ותחושה קשה של אין מוצא מחלחלת.
רפאל הוא יהודי טוב. קבע תור לדוקטור דרך האתר בלחיצת כפתור. את הבריאות לא מזניחים. הוא זוכר שכשהיה ילד, בכל פעם שכאב לו הגרון, אמו לקחה אותו לרופא. "נראה מה הרופא יגיד", היתה תמיד אומרת. הדוקטור בדק לרפאל את הגב והפטיר: "נו, מה אפשר לעשות? אתה כבר לא ילד… אתה זקוק לניתוח גב בהקדם, אחרת תישאר משותק ברגליים". רפאל הרגיש את הכאבים מתעצמים. כשרפאל כן היה ילד ושיחק בגן שעשועים, בכל פעם שנפל וקיבל מכה, הסתכל על אמא ובחן את תגובתה. אם אמא נלחצה, הכאבים היו חזקים, ואם חייכה והתעלמה, כנראה שלא קרה שום דבר רציני. רפאל חשב לעצמו שאצל מבוגרים הרופא הוא בעצם אמא.
אבל רפאל הוא יהודי טוב. כשהמומחה אומר – צריך לציית. בזריזות הוא מילא וחתם על כל הטפסים הדרושים לניתוח. בלילה היה קשה לו להירדם. הוא נזכר בטפסים החתומים שבעצם מסירים אחריות מהרופא במקרה של נכות או מוות, וחשב על ההרדמה הכללית שיהיה עליו לעבור. כשעצם עיניים, נזכר שכשהיה ילד גדול, ואמו לא היתה בסביבה, הוא נפל מגובה על הגב, והרגיש שהרגליים שלו משתתקות. הוא זכר את הפחד הנורא שאחז בו, בעוצמה שהוא לא הכיר בכל ימיו. מאז, בכל פעם שחש פחד, הרגיש את הגב.
רפאל הוא יהודי טוב. הוא זכר שכתוב בספרים הקדושים שכדי לעבוד את ה' צריך גוף בריא, ולכן רפאל השתדל בכל כוחו לסלק את המחשבות המטרידות, ולהתכונן לניתוח שיחזיר את בריאותו. אשתו וילדיו מאוד שמחו לשמוע שסוף סוף נמצא פתרון למכאוביו, וישנה תקווה אמתית. רפאל הרגיש שאינו שותף לשמחה המשפחתית. הוא נזכר שבאותה התקופה שהכאבים החמירו מאוד, הוא יצא לפנסיה כפויה מפאת 'גילו המתקדם' והרגיש שהפחד מפני הבלתי נודע, מפני חוסר המעש וחוסר התכלית משתלט עליו, וכך גם כאבי הגב.
אבל רפאל הוא יהודי טוב. ביהדות זה ערך עליון לשמח את האשה והילדים. ביום הניתוח רפאל התייצב בשערי בית הרפואה, מצויד בטפסים החתומים, וכן בכמה קמיעות שקיבל מטובי הרבנים להצלחת הניתוח. באותו היום היו לרפאל כאבים חזקים במיוחד, דבר שחיזק את תחושתו שבחר באפשרות הנכונה. כשמסר את הטפסים בדלפק הקבלה נכונה לו הפתעה. "עקב ניתוח דחוף שמתבצע היום, אין חדר ניתוח פנוי, והניתוח שלך יידחה בשבועיים", אמרה הפקידה. רפאל הצליח בקושי לחנוק את זעקת השמחה שבקעה מגרונו. הוא פנה בחזרה ליציאה, ולפתע שם לב שהכאבים פחתו במידה ניכרת.
רפאל הוא יהודי טוב. הוא זכר שבילדותו אביו נהג ללמוד מתוך הספר הקדוש 'מאור עינים', ופתח בפרשת השבוע – חיי שרה. ההסבר הקבלי-חסידי שתפס את תשומת לבו היה ש"שרה היא הגוף, והחיות של הגוף תלויה באברהם שהוא הנשמה, והחיבור (חברון) ביניהם נעשה על ידי קרית ארבע הרומז לשם המיוחד של ארבע אותיות. וכשיהודי (אפילו יהודי טוב…) מחסר במשהו מהשם המיוחד, מחסר גם כן ח"ו החיות מאותו אבר שכנגדו, ונעשה חולי על אבר זה רחמנא ליצלן. ואם אין לו דעת הוא פונה לרופא, אך האמת היא שכמו כלי מיוחד שהתקלקל שמחזירו לאומן הראשון שעשאו כדי לתקנו, כי רק הוא מכיר בטיב הכלי, כך גם בעניין הזה צריך לפנות לאומן ולהשיב עליו חיות התורה עם אור אין סוף ברוך הוא המצומצם בתורה ויכול להיות שיבוא לו הרפואה ברגע" (בשינויים קלים).
רפאל הרגיש שניתנה לו הזדמנות להפוך ליהודי עוד יותר טוב. הוא נכנס לאתר וביטל את התור לניתוח (גם כן בלחיצת כפתור…). תחושת פחד מילאה את לבו שמא הוא טועה ומצבו יחמיר, אך הפחד הזה היה שונה. לא היה זה פחד משתק שהעצים את כאביו אלא פחד שהפך להיות דחף להבריא באמת.
