לפני שאתם מתחילים לקרוא את הפוסט הזה אני מבקש שתשבו.
במאמרים הקרובים אני רוצה להסביר קצת לעומק מה אני חושב על ניתוחים, או יותר נכון – מניעת ניתוחים.
(אם אתם עם המלצה לניתוח או מכירים מישהו כזה – המאמרים האלו עשויים לחסוך לכם ולו הרבה כאב ראש וסבל. קראו ושתפן!).
—-
נתחיל עם כמה עובדות:
א. בעיה אורטופדית היא הסיבה השכיחה ביותר לפנייה לרופא כלשהו.
ב. בעיות אורטופדיות עולות למערכת הבריאות יותר כסף מאשר מחלת הסרטן!
ג. ניתוחים אורטופדיים נפוצים מאוד כאשר "כריתת המיניסקוס בברך" זכה לתואר הניתוח האורטופדי הנפוץ ביותר (והוא יזכה גם בע"ה למייל של כבוד בהמשך).
למה עושים ניתוח?
מאמר זה מתייחס לניתוחים המוגדרים לא דחופים ("אלקטיביים") – ניתוחי מיניסקוס בברך, החלפת ירך, כריתת דיסק מעמוד השדרה ועוד, ואינו מתייחס לניתוחים הדחופים – לאחר שברים מורכבים, ניתוחים להוצאת גידולים וכדומה.
התפיסה העומדת בבסיס ניתוחים אלו היא התפיסה הפאתו – אנטומית (פאתו – קיצור של פתולוגיה, פגם). לפי תפיסה זו כאבים והגבלה בתנועה נגרמים כתוצאה מפגמים ברקמות ספציפיות.
למשל: כאב בכתף נובע מקרע בגיד ה'שרוול המסובב', או באנגלית rotator cuff tear.
אם נחזור לעברית פשוטה – יש "מום" או "פגם" ממנו נגרם הכאב ולכן יש לנתח כדי לפתור את הבעיה ולהפסיק את הכאב.
למי שעוקב, בעבר דיברנו על מחקרים שנערכו בעשרות השנים האחרונות בקרב אוכלוסייה בריאה, כזאת שאינה סובלת מכאבים כלשהם.
במחקרים אלו גילו שגם בקרב אוכלוסייה זו קיימים, באחוזים גבוהים מאוד, פגמים גופניים כמו פריצות דיסק, קרעים במיניסקוס, הסתיידות של הכתף, דלקת של הבורסה (bursitis) בירך…
הפלא היה, שאנשים אלו כלל לא היו מודעים לפגמים והתפקוד שלהם היה מלא וללא כאבים.
כן, אנשים בריאים לגמרי עם פריצת דיסק!
אני מקווה שכבר התיישבתם, כי ההמשך מפתיע יותר..
גם אנשים שסבלו בעבר מכאבים ונמצא אצלם פגם כזה או אחר, נבדקו על ידי מכשיר דימות (כגון CT או MRI) פעם נוספת לאחר שהכאב חלף לחלוטין, וראו זה פלא – הפגם נשאר בדיוק כפי שהיה בזמן שיא הכאבים!
עכשיו נעשה תרגיל לוגי קטן:
ליחזקאל לא כואבת הברך בכלל, בשום מצב, אפילו כשהוא משחק כדורגל. בכל זאת ב MRI של הברך ראו קרע גדול במיניסקוס.
חבר של יחזקאל, מיכאל, סובל מכאבי תופת בברך והוא בקושי יכול ללכת כמה פסיעות. ב MRI של הברך ראו קרע גדול במיניסקוס.
תגידו אתם – מבחינה לוגית – האם הקרע אצל מיכאל הוא הסיבה לכאבים החזקים? בכלל לא בטוח.
הדברים נכונים כמובן לכל הבעיות האורטופדיות הנפוצות.
אז הכאב הוא רק בראש שלנו?
הכאב הוא לא אשליה. הוא אמתי וכואב… ובמקרים רבים קשור לבעיה כלשהי במפרק, בגידים וכו' אך לא מדובר על נזק או פגם (גם אם ב MRI מצאו משהו…) אלא על "כשל תנועתי" מסוים שיכול להתרפא באופן מלא בע"ה ע"י ביצוע תרגילים.
אם כבר מדברים על תרגילים, תשמעו על תרגיל קטן (תזהרו לא ליפול מהכיסא..).
בשנים האחרונות נערכו כמה וכמה מחקרים שבדקו ניתוחים אורטופדיים בהשוואה לניתוחי פלסבו.
ניתוח פלסבו זה בעצם ניתוח דמה – אומרים למטופל שהוא זקוק לניתוח אורטופדי, מרדימים אותו, עושים לו שריטה באזור בו אמור היה להיות הניתוח ומעירים אותו.
בכל המחקרים "ניתוחים" אלה נמצאו יעילים בדיוק באותה מידה כמו ניתוח אמיתי!
למה? כי ההשפעה העיקרית של חלק גדול מהניתוחים האורטופדיים היא הקניית בטחון עצמי למטופל שכעת הוא "תוקן" והוא יכול לחזור לפעילות בבטחה.
שיהיה ברור – יש בארץ מנתחים אורטופדים מעולים המבצעים את עבודתם במסירות ובמיומנות רבה, אך חשוב לדעת שבמקרים רבים אין צורך במיומנות זו.
לא מעט מחקרים לקחו קבוצה גדולה של אנשים הסובלים מבעיה אורטופדית וחילקו אותה לשתי קבוצות. קבוצה אחת עברה ניתוח והשנייה טיפול שמרני.
בטווח הקצר לא היה הבדל בתוצאות בין שתי הקבוצות, אך בטווח הארוך נצפה יתרון ברור לטיפול השמרני.
יתרה מכך, ישנם מטופלים שהניתוח עלול להשפיע עליהם בכיוון ההפוך: "לא מספיק שאני סובל כל כך הרבה זמן מהגב, כעת כבר עברתי ניתוח, אז בכלל אני לא יכול לזוז…".
וכל זה בלי להגיד מילה על סיבוכים אפשריים של ניתוחים אלו, בטווח הקצר ובטווח הארוך.
השינוי הראשון הנדרש הוא – להבין שיש מוצא אחר מניתוח.
לאחר השינוי הזה, יהיה קל הרבה יותר לגייס את כוחות הנפש, לשנס מותניים, ולהתחיל לעבוד בבית על תרגול יומיומי על מנת להתרפא בע"ה.
במאמרים הבאים נכנס קצת יותר לעומק, אבל עד אז אשאיר אתכם עם חומר למחשבה.